הם אלון דיאמנט ושירה ז' כרמל, בני זוג ושותפים ליצירה.
הדואו נולד בזכות פרויקט בירובידז'אן, וגדל בזכות פסטיבל המוזיקה היהודית באמסטרדם, שם הופיעו באוקטובר 2012.
בינתיים הספיקו להופיע ברחבי הארץ ובעולם, לפתוח את הפסטיבל הסרטים היהודי בסינמטק ירושלים ולעורר תגובות נלהבות בקהילת דוברי היידיש ומחוצה לה.
בנוסף לשירה ביידיש מלחין הצמד גם שירה עברית מקומית.
פרויקט שירי בירובידז'אן נולד כמופע לפתיחת התערוכה "לאן?" במוזיאון לאמנות דיגיטלית בחולון, שעסקה בפתרון סוגיית המדינה היהודית לאורך ההיסטוריה. אחת התכניות הכושלות למדינה יהודית הייתה בירובידז'אן.
השירים, בהלחנתם וביצועם של הטעכניקאליטיז, מנסים לגשר על הפער בין מה שהיה ואינו, מה שעדיין, ומה שלא היה מעולם; בין כמיהה אל העולם ההולך והנעלם של היידיש, למוזיקה מהזמן שלנו ומוזיקה בלי זמן; בין מציאות מקבילה ומציאות מומצאת.
בירובידז'אן החלה כרעיון (זדוני?) של סטאלין, שהגה את ה"מחוז האוטונומי היהודי" שבין נהר הבירו לנהר בידז'אן בשנות ה-30 של המאה ה-20. בשיא ההתיישבות היו שם כמה עשרות אלפי יהודים, שיישבו ובנו את הארץ – ממש כמו בישראל.
גם עיתון יצא שם, בשפתה הרשמית של הארץ- יידיש. בעיתון התפרסמו גם שירים פרי עטם של המשוררים החלוצים, או חבריהם שחלמו להצטרף אליהם, שכתבו שירי אהבה לארץ, על נופיה, נהרותיה ותושביה. שירים אלה דומים מאד לשירי ההתיישבות הראשונים של ארץ ישראל.
קול שני וחמישי 